טוב נו, נפלתי בקלישאה. קשה שלא כשכל עמודי האיטרנט עלי אדמות שינו צבעם לאדום-ורוד וכל הפוסטים בעולם מתייחסים רק לזה.. השפיע עלי.
למעשה, כל הסיפור של הפסטה כאן מתחיל מזה שאני מתה-משוגעת-חולה על סלק, במיוחד על הצבע של הסלק, על כמה שהוא יפה ונועז. כבר כתבתי פה פעם את כל זה.
אז כשגיליתי במקרר סלק אחרון וחשבתי מה לעשות איתו, וכל הדברים הבנאליים כבר חצו את מחשבותי ורק רציתי מנוחה מהם, חשבתי- למה לא פסטה עם סלק?